“לעולם לא תצליח להיות מנכ”ל” זה מסר שרובנו מפנימים מגיל צעיר. אתה יכול להיות מוכשר באופן יוצא דופן, לעבוד קשה יותר מכל האחרים, לעשות הכל נכון – ובכל זאת אומרים לך שאם אתה לא ניחן במראה הנכון, אם בקורות החיים שלך לא מופיעים שמות של חברות חשובות, ואם אילן היוחסין שלך אינו ראוי דיו – הסיכויים שלך להגיע לפסגה – קלושים. כך אנחנו מניחים כי קלף של תפקיד בכיר או מנכ”ל לא יעלה בגורלנו כאנשים פשוטים בהחלט.
יש כל כך הרבה ספרי ניהול – אבל זה הספר בו מדברים בפשטות על מה הופך אנשים רגילים למנהלים מצויינים. עבורי הוא ספר חובה. הספר שכשקשה או מתאים לי לקבל דיוק או השראה אני חוזרת אליו.
הספר בנוי מארבע התנהגויות שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ לעצמו. החל מההבנה הבסיסית של מיהו מנכ”ל ומה הופך כל אדם למנכ״ל מעולה.
בואו נדבר על זה רגע.
כשאתם עוצמים עיניים ושומעים “מנכ״ל” מי עולה לכם בראש? אני מהמרת שסטיב גובס או אלון מאסק או ביל גייטס. השיח על “מנהיגות נכספת” הוא כזה שמנהיגים נתפסים בעינינו כאנשים עם קורות חיים ללא דופי, בטחון על אנושי, אסטרטגיה מדהימה ורצף הצלחות.
אנחנו רגילים להסתכל על המנכ״לים הגדולים ביותר – ולהעמיד את עצמנו מולם.
״המנכ”ל מהדלת הסמוכה״ פורש שטיח אדום עבור כל איש או אישה “רגילים בתכלית” ומראה להם את המסלול אל התפקיד הבכיר אליו הם שואפים.
במהלך הספר מביאים המחברים נתונים שגורמים לקורא להתיישב ולהגיד “אוקיי, אז יש על מה לדבר”, אכן אפשר ללמוד איך לסגל לעצמנו התנהגויות של מנכ״ל. לדוגמא, הספר עוסק בקבלת החלטות מזוית שלא הכרתי ומאד התחברתי אליה, ואני עושה בה שימוש מידי שבוע. מנהל מקבל עשרות החלטות ביום. העומס הוא אדיר וצוואר הבקבוק שמנהל הססן מייצר סביבו הוא נוראי.
הם ממקדים את הדיון על ההחלטה בין שני דברים: מהירות או דייקנות.
מתברר שהרבה מאד מנהלים נוקטים בשיטה של “שב ועל תעשה עדיף” ודוחים את קבלת ההחלטה או ממסמסים אותה – במקום לעמוד ולקבל החלטה – גם אם היא עלולה להיות שגויה. הם מדגישים “החלטה שעלולה להתברר כשגויה טובה יותר מהעדר כל החלטה” וכך הם מספרים על מנכלים מצליחים שמקבלים החלטות מהר יותר, מקבלים פחות החלטות (מאצילים סמכות), ומשתפרים בכל פעם (ע”י הסקת מסקנות, למידת השטח והעדר קונפורמיות). עבורי, זה “האורים והתומים” הפרטי שלי לגבי קבלת החלטות.
בספר תמצאו שאלות לחשיבה ותרגול מתוך שולחן העבודה שלכם והזמנה לחשיבה בנושאים שונים.
הספר כולו מתובל בסיפורים, ראיונות ועדויות של מאות מנהלים מרחבי העולם שהופך את הספר למעניין, מצחיק, רלוונטי ומאוד מעשי.
משפט שתפס אותי:
“את החיים ניתן להבין במבט לאחור, אבל חייבים לחיות אותם במבט קדימה” (סרן קירקגור) המשפט הזה מאפס אותי בכל סוף שבוע בו אני משתבללת לתוך מה שהיה – ועוזר לי להפנות מבט למה שעתיד להיות.
