3 מפתחות להגיע ליעד!

נתקעתם בדרך? זקוקים לחילוץ כדי להתקדם לשלב הבא? קבלו את 3 השלבים שיעזרו לכם להניע:

הרבה פעמים בעלי עסקים או ארגונים מזמינים אותי לפגישת יעוץ כי הם ממש רוצים להתקדם, להתפתח, להשיג יותר. אבל כשאני מגיעה לפגישה ומתחילה לברר מה המטרות שלהם, מסתבר שלא ממש ברור להם מה בדיוק הם רוצים להשיג, לאן הם רוצים להגיע, איך הם רוצים לעשות את זה… וזה כמו לצאת לדרך עם רכב מתודלק ועם וויז מוכן לפעולה ואפילו עם חטיפים ומוזיקה לדרך  אבל להתקע ביציאה מהחניה כי אין לכם מפתח לשער….

אז לפני שאתם מחליטים שאתם רוצים להתקדם, הכירו את 3 השלבים שאתם צריכים לעבור:

  1. זיהוי.
  2. אומץ לפעול.
  3. פעולה ממוקדת.

3 השלבים הללו רלוונטיים לכל עסק, גם לקטנים שפועלים מהבית וגם לעסקים בינלאומיים. אז איך עושים אותם?

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ל-2 מקרים שליוויתי בשטח ולהסיק יחד איתי את המסקנות:

  1. זיהוי – איך עושים את זה

הראשונה הייתה בעלת מפעל שנצבה בפני אתגר לא פשוט. השותפה שלה החליטה לפרוש והיא, השותפה שנותרה, החליטה לקנות את חצי השני של העסק.

עד כאן נשמע לא רע, נכון?

במציאות זה לא היה כל כך מוצלח.

פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, היא מצאה את עצמה מנהלת לגמרי לבד מפעל שגדול עליה לפחות בשתי מידות.

כשנפגשנו היא סיפרה לי שהיא מרגישה שהיא ממש טובעת! טובעת בים של עבודה שחלק גדול ממנה היא לא מכירה ואין לה מושג איך לבצע.
טובעת בטלפונים של ספקים עצבניים ולא מרוצים וטובעת בתלונות של לקוחות ממורמרים שלגדול החרדה שלה כבר החלו לפזול לכיוון המתחרים.

והיא, אנה היא באה?

רגע לפני שהתחלנו להתעסק במה לעשות ואיך לעשות, שאלתי אותה שתי שאלות זיהוי,

אתם מוזמנים לרשום אותן לעצמכם ולענות עליהן:

  1. איפה אני עכשיו ולאן אני רוצה להגיע?
  2. על מה אני רוצה להשפיע? או – מה אני רוצה לעשות ועדיין לא עושה?

השאלה הראשונה נותנת לנו את נקודת היעד ואת המרחק שצריך לעבור עד אליה.

השאלה השניה מאפשרת לנו לבחור את הדרך הכי נכונה עבורנו.

אחרי שהיא ענתה על 2 השאלות ואחרי שהתעמקנו בתשובות שלה, הבנו יחד שהדבר שהיא הכי משתוקקת אליו הוא איזון.

כל כך משתוקקת אליו עד שהיא לקחת עבורו את הסיכון שבלהקטין את הרווחים במפעל.

אבל מרוב שהיא טובעת בעבודה ולא מוצאת את ידיה ורגליה, היא לא מסוגלת אפילו להתחיל לחשוב איך להשיג את האיזון הזה שהיא כל כך כמהה אליו!

השניה, מנהלת מרכז ללימודי שחיה ותרפיה, פתחה את השיחה איתי במשפט הבא, שאולי תזדהו איתו, וכך היא אמרה לי:"יש לי הרגשה שמשהו לא עובד".

היא לא ידעה להגדיר לי מהו הדבר הזה שלא עובד. לא היה לה מושג איפה לחפש אותו או מה לעשות כדי לגרום לו להתחיל לעבוד. היא הרגישה שבינה לבין היעד מפריד חלון והוא מלא ערפל כך שהיא לא מצליחה לראות את הדרך.

גם איתה התחלתי בשאלות הזיהוי, וכשהעמקנו בתשובות שלה זיהינו שיש מקור אחד לרוב הבעיות והתקיעויות במרכז. המקור הזה הוא תפקוד לקוי של אחת המנהלות.

בשני המקרים, ברגע שזיהינו את השורש של הבעיה או של התסכול, היה לנו קל הרבה יותר להמשיך בצורה ממוקדת לשלב השני.

שלב 2- האומץ לפעול.

הבסיס של השלב השני הוא קודם כל להיות מסוגלים לסמוך.

לסמוך על בורא עולם שיודע מה טוב בשבילנו.

לסמוך על האנשים סביבנו שיתמכו ויסייעו ויאפשרו את המהלך.

ולסמוך על עצמנו- שאנחנו מסוגלים.

אומץ לפעול הוא בעצם נכונות להרים רגל אחת מעל הקרקע היציבה והמוכרת ולהתחיל לצעוד בדרך חדשה, למקום חדש ולא מוכר.

כל יציאה מאזור הנוחות היא מהלך לא פשוט, גם עבור מנהלים וותיקים ומנוסים. נוח לנו הרבה יותר להישאר עם הצרות שאנחנו מכירים, עם ההתמודדויות שהתרגלנו אליהן.

וגם כשאנחנו כבר מנסים, המוכר תמיד מצליח איכשהו למשוך אותנו בחזרה וכך אנחנו מוצאים את עצמנו תלויים, רגל פה, רגל שם.

אז איך מתגברים על זה?

שאלה מצויינת, ולמען האמת אין לי תשובה חד משמעית.

כי מה שדרוש כאן הוא אומץ, וכל אחד מאיתנו שואב את האומץ שלו מדברים אחרים.

כשאני עובדת בשטח עם לקוחות, אני בונה לכל אחד מהם דרך אחרת למציאת האומץ שלו, דרך שמתאימה לו ספציפית.

אבל הנה טיפ שיעזור לכם לעשות את הצעד הראשון בהרגשת טובה יותר:

זהו את העוגנים שלכם. את הדברים שיוצרים עבורכם רשת בטחון. 

לכל אחד מאיתנו יש שגרה מסויימת שהוא רגיל אליה, פעולות מסוימות שהוא עושה בכל יום מחדש והפכו לחלק ממנו. ויש משהו בשגרה הזו שמרגיע אותנו, גורם לנו להרגיש בבית.

אלו יכולים להיות תחביב מסויים שאנחנו משקיעים בו זמן, טקס שינה, זמן משפחתי, פעילות ספורטיבית קבועה או כל דבר אחר.

בעלת המפעל שכל כך כמהה לאיזון שיתפה אותי בטקס שהוא העוגן הכי גדול עבורה- הליכה קבועה לכותל בכל פעם שהיא הולכת לכותל היא מרגישה שהיא מצליחה לנקות את עצמה מהלכלוך שהצטבר, ולאסוף כוחות חדשים. זה הדבר שמחזיק אותה מפוקסת וממלא לה את המצברים.

ולכן, הדבר הראשון שעשינו היה לפנות לה זמן בלו"ז להליכה קבועה לכותל.

ברגע שהיא ידע שמעכשיו, בכל שבוע, יש לה זמן פנוי המוקדש נטו לביקור בכותל, היא כבר הרגישה יותר מאוזנת.

בעלת המרכז סיפרה לי שהעוגן שלה היה שיחות עם בעלה, בשיחות הללו היא יכלה לפרוק ולשפוך את כל הדברים שהעיקו עליה ולקבל ממנו הקשבה וחיזוק והבנה. העוגן הזה, לצערה, הוזנח מאוד מצידה לאחרונה, וזה לא הוסיף לתחושת חוסר הביטחון איתה היא התהלכה בתקופה האחרונה.
גם אצלה התמקדנו קודם כל בבדיקה איך להחזיר את השיחות הללו לשגרה שלה, עוד הרבה לפני שפנינו לפתרון האתגרים הניהוליים.

אם אין לכם עוגנים מחוץ לעסק, אל תיבהלו, עוגנים יכולים להיות גם בתוך העסק עצמו- ישיבות קבועות, פעולות שאתם מבצעים בכל יום- גם הם נותנים הרבה יציבות וכוח להסתער קדימה.

אל תוותרו עליהם, על העוגנים הללו, גם אם החלטתם לעשות מהלך חדש.

הם אלו שיסייעו לכם למצוא בתוככם את האומץ לעשות את הצעד הבא.

ולפני שנעבור לשלב השלישי, הנה עוד משהו קטן שיחזק בכם את האומץ:

הכינו לעצמכם רשימה של יעדים חדשים, שהם חלק מהשגת המטרה החדשה שלכם- ודאו שכל אחד מהם הוא יעד קטן שקל לכם להשיג אותו, שאתם לא צריכים להתאמץ יותר מדי בשבילו ושיש לכם אפשרות למדוד את התוצאות שלו.

ברגע שתהיה לכם רשימת פעולות מסודרת ולא מלחיצה, היא תוסיף לכם עוד קצת אומץ לצאת לדרך ולהתחיל איתה.

עכשיו יש לכם אומץ, מעולה, אבל זה לבד, עדיין לא מספיק.

שלב 3- פעולה ממוקדת

המטרה של השלב הזה היא להתמקד במטרה ולשים את כל הפוקוס שלכם על היעד.

ברגע שאנחנו מתמקדים במטרה, קל לנו הרבה יותר להתעלם מהפחדים ולא להתייחס לקולות פנימיים (או חיצוניים, של נשמות טובות) שאומרים לנו "לא כדאי", "זה מסוכן", "עדיף להשאר ככה מאשר לשנות ולהתמוטט" וכו' וכו'….

בעלת המפעל שלנו, ברגע שהייתה ממוקדת לגמרי במטרה שלה- להשיג איזון – הגיעה להבנה שהיות והאנדרלמוסיה סביבה לא תשיג לה את האיזון שהיא כל כל רוצה, היא צריכה לשכור מנהל חיצוני שינהל את המפעל תמורת משכורת.

המפעל נשאר שלה, ההנהלה שלו חיצונית.

נכון, יש לזה מחיר, נכון, זה היה צעד מפחיד שדרש ממנה הרבה אומץ, אבל היא כבר הייתה לגמרי מוכנה אליו, וגם למחיר שהיא תשלם עבורו, וכל זמן שהיה ברור לה שהצעד הזה יסייע לה להשיג את המטרה, היא לא נרתעה.

לבעלת מרכז התרפיה גרם המיקוד – זיהוי של התנהלות לא נכונה של מנהלת- להבין שבעצם הדבר הכי חשוב עבורה הוא לשמור על אווירה טובה ונעימה במרכז שלה, כי הדבר שהכי ערער אותה היה האווירה הלא טובה, למרות שהיה קשה לה לשים על זה את האצבע, כי כשאנחנו מחפשים תקלות אנחנו מחפשים משהו גדול יותר.

כשהיא הגיעה למסקנה הזו, היא ידעה בדיוק מה היא צריכה לעשות כדי להחזיר את האווירה הטובה, ולמרות שמבחינה רגשית היה קשה לה מאוד לעשות את זה, היא עשתה את המהלך הנכון עבורה ושחררה את המנהלת ההיא.

וכשהמשימה הגיעה מתוך מיקוד מוחלט במטרה שהיא תשיג עבורה, היא הצליחה לבצע אותה בעדינות ובנועם ואפילו עזרה לאותה מנהלת להתקבל למקום עבודה אחר שהתאים לה יותר.

אז איך בעצם מתמקדים במטרה?

מיקוד הוא להסתכל ישר קדימה, בדיוק כמו אותו הסוס שמושך את העגלה קדימה ולא מביט לצדדים.

נכון, לסוס יש בעלים שדאג לחבוש לו סכי עיניים, אבל אנחנו כמה דרגות מעליו ומסוגלים לעצור את עצמנו בלי סיוע חיצוני 😉

ברגע שנסתכל קדימה, אל המשימה הגדולה, אל המטרה הסופית, ונעשה את הדרך תוך ביצוע הפעולות הקטנות שיובילו אותנו אליה, נשיג את המיקוד הזה.

בעולם הפרסום יש אמרה- מותג גדול נבנה מרצף של פעולות קטנות. וזה נכון לגבי כל עסק.

אבל לפעמים, כשאנחנו בודקים את סך הפעולות שאנחנו עושים בשבוע, אנחנו מבחינים שרק חלק קטן מאוד מהן מקדם אותנו לעבר המטרה הגדולה שלנו.

יש לזה סיבה מאוד ברורה. הסיבה היא שעדיין לא התמקדנו והתכווננו לעבר המטרה.

וזה בדיוק מה שהמיקוד אמור לעשות עבורנו, אחרי שכבר מצאנו את המטרה ואת האומץ לצאת לדרך.

הוא נותן לנו יכולת לקבל החלטות קשות, טכנית, פיזית ואפילו רגשית, והוא נותן לנו את היכולת לבצע אותן, למרות הקושי, מהסיבה הפשוטה- ברור לנו לגמרי שזה מה שנדרש מאיתנו כדי להשיג את המטרה שלנו.

המיקוד מאפשר לנו להניח בצד הרגלים ישנים שקיבעו אותנו ו"תקעו" אותנו בדרך, ולרכוש לעצמנו הרגלים חדשים, מדוייקים יותר עבורנו, שיסייעו לנו להתקדם.

אז אם גם אתם מרגישים שמשהו בעסק, או בהתנהלות האישית שלכם, לא עובד וממש תוקע לכם את העסק, ואם גם לכם קשה לכם לשים אצבע על המקור או להניע את עצמכם לשינוי, פשוט נסו לפעול לפי 3 השלבים הללו.

ואל תשכחו, אנחנו עושים את המיטב שלנו אבל בסופו של דבר סייעתא דשמייא היא הדבר היחיד שיסייע לנו להגיע ליעד.