ים-יבשה-ים

ים-יבשה-ים

בימים האחרונים אנחנו מוצפים (או מופצצים) בתמונות וסרטונים ממסיבות סיום בגנים ובבתי הספר. הייתי במסיבה כזו וראיתי את כל האמהות, עומדות בהתרגשות ומצלמות את הבנות המפזזות. מצד אחד, במקום להיות 100% בחוויה הן צריכות גם מדי פעם לבדוק פוקוס וזום, אבל מצד שני, כך הן יכולות לתעד וליהנות מהפירות גם בהמשך, וכמובן לצפות בזה ביחד עם הבת המסיימת.

זה הזכיר לי כלי חשוב בניהול, שהוא למעשה ההבדל בין מנהל שפועל באופן אינטואיטיבי, למנהל שיודע להתבונן על המכלול ולקבל החלטות בפרספיקטיבה רחבה ופחות מתוך השפעות של 'אפקט העדר'. זוהי היכולת להיות בין הרוקדים ב'רחבת הריקודים' וגם 'לעלות ליציע' – להתבונן בזום אאוט על המצב.

אין ספק שהמבט מלמעלה מביא איתו תובנות אחרות לגמרי ומאפשר למנהל לקבל החלטות טובות יותר. כמובן, בשביל זה צריך לחזור למגרש ולהשפיע משם. החדשות הרעות: כדי להיות אפקטיבי התהליך צריך להתבצע שוב ושוב, להתרחק – להתקרב, לסירוגין. החדשות הטובות: זוהי מיומנות נרכשת וכאשר מתרגלים אותה, מגיעים למצב שמאפשר לנו להיות בתוך הסיטואציה וגם מחוצה לה (זוכרים את האמא במסיבת הסיום?) כמעט בו זמנית.

ישיבת צוות זו הזדמנות מעולה לתרגול מעבר ממשתפים לצופים, וכאשר עושים את זה נכון זוכים לערך מוסף משמעותי בכל ישיבה.

כמו למשל, במקרה שבו מישהי מהצוות אמרה בישיבה משהו חשוב, אך דבריה לא עשו רושם על הנוכחים ולא זכו לשום תגובה, פשוט התעלמות. לאחר זמן מה, באותה הישיבה, מישהו אחר אומר את אותו הדבר וזה מעורר עניין ודיון אקטיבי של כולם.

המוטו שלנו ב- GoUP הוא לעלות קומה. לא לפעול באופן סטטי, אלא למצוא כל הזמן את הדרך להתקדם הלאה. לכן במקרה כזה חשוב שתעלו ליציע ותשאלו את עצמכם: מה גרם להבדל הזה? הטיימינג של אמירת הדברים, היותה של הדוברת אישה, המעמד שלה בחברה, סגנון הדיבור ועוד.

וזה נכון גם ביחס למשתתפים בישיבה. אם אותה הדוברת לא תעשה כלום, היא תשאר פגועה בשל ההתעלמות, אבל אם היא תתעלה על עצמה ותעלה ליציע, גם היא תוכל להתבונן מלמעלה ולגלות מדוע התעלמו מדבריה: האם זו בעיה הקשורה אליה, או לקבוצה ובאיזו אסטרטגיה עליה לנקוט כדי שקולה ישמע?

אז איך נתרגל מעבר מהרחבה ליציע?

·         נקבל החלטה שבישיבה הקרובה אנחנו מסתכלים מבפנים ומבחוץ לסירוגין.

·         כאשר אתם 'בין הרוקדים' – היו חלק מהישיבה, העלו את התוכן המהותי מבחינתכם: מה צריך לעשות וכיצד.

·         ב'מצב יציע' – הקשיבו לנוכחים בחדר ותוך כדי זה גם על הדינמיקה: מי משתתף פעיל ומי לא? כיצד נאמרים הדברים (בבטחון עצמי מופרז, בחשש)? מהן התגובות או היעדר תגובות וכו'.

טיפים מעשיים:

·         כדי לקחת זום אאוט בחשיבה, התרחקו מעט פיזית מהשולחן כשאתם במצב 'יציע', והתקרבו בחזרה, כשאתם חוזרים ל'רחבה'.

·         נסו להיכנס לנעליים של הדובר, האזינו גם למילים שנאמרות בין השורות וגם למנגינה ולסגנון הדיבור.

·         הביטו על ההשפעה של הדברים הנאמרים על המשתתפים.

·         אל תשכחו לחזור ולהשפיע, בקצב הנכון של הריקוד ברחבה.

האם אתם משתמשים ביכולת הזו של 'ים-יבשה-ים'? ספרו לנו מה גיליתם